החלטה בתיק מ"ת 49963-05-11 - פסקדין

הרקע לבקשה:

בפני בקשת המבקש למסור לידיו חומר חקירה בהתאם להוראות סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982 (להלן: "החסד"פ").

חומר החקירה המבוקש על ידי המבקש הינו תרשומת שניהלה ב"כ המשיבה בנוגע לראיון שערכה לעד תביעה וההנחיות שנתנה ב"כ המשיבה למשטרה לצורך ביצוע השלמת חקירה בעניין חקירתו של אותו עד תביעה. כמו כן, מבוקש להעביר לידי ההגנה את עברם הפלילי של כל עדי התביעה המעורבים באירוע, שנטלו חלק בתקיפת המבקש ומשפחתו - ניסים איסקוב, איגור אהרונוב, טימור איסקוב, רוני איסקוב, זאור יונייב, אלמן איסקוב ואילן איסקוב.

מדובר בפרשיה בה מיוחסות למבקש עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, נשיאה והחזקת נשק ופציעה בנסיבות מחמירות, לפי חוק העונשין.

על פי עובדות כתב האישום, ב- 6.5.11 לאחר חצות שבה חבורת בחורים (נסים איסקוב, אחיו אלמן איסקוב, בן דודו אילן איסקוב וחברם זאור יונייב) מאירוע משפחתי (של טימור איסקוב) שהתקיים במסעדת פראגה באור עקיבא. בשל הרעש שעוררו בני החבורה בלכתם ברחוב, יצאו הוריו של המבקש מביתם ובין אביו של המבקש לחבורה התפתחה מריבה. אמו של המבקש התקשרה אליו והזעיקה אותו. המבקש ואחיו הגיעו למקום ברכב המשפחה. המבקש התקדם ברכבו לעברם של אלמן איסקוב וזאור יונייב, שעמדו על הכביש בנתיב הנגדי ופגע בהם ברכבו. כתוצאה מכך נפצעו השניים. לאחר מכן יצאו המבקש ואחיו מן הרכב, התקוטטו עם נסים איסקוב ושברו על ראשו בקבוק בירה ופצעו אותו. לאחר מכן החבורה התרחקה מהבית והזעיקה את טימור איסקוב, אחיהם של אלמן ושל נסים, שהיה אותה עת במסעדה. טימור, ביחד עם אחיו רוסלן וקרוב משפחתו איגור, נסעו למקום הפינוי ברכבו של טימור. אחריהם נסעו קרובי משפחה נוספים. טימור, איגור ונסים נסעו לכיוון הבית ובהגיעם בסמוך לבית יצאו מן הרכב והתחדשה המריבה בינם לבין המבקש ו/או מקורביו. המבקש החזיק בידו כלי נשק, שלף אותו וירה בטימור בבטנו, ירה בנסים בחזהו מצד ימין וכן ירה באיגור בבטנו. לאחר מספר דקות הגיעו למקום כוחות מד"א ומשטרה.

טענות הצדדים:

המבקש טוען כי עד התביעה המרכזי בתיק זה הינו ניסים איסקוב, שנפגע במהלך הירי והינו היחיד מכל המעורבים שמצביע לכאורה על המבקש כיורה. עד זה מסר את הודעותיו במשטרה החל מיום 9.5.11 ועד ליום 12.5.11. עדותו של עד זה הייתה אמורה להשמע עם תחילתה של פרשת התביעה ביום 16.1.12, אלא שביום 10.1.12 הודיעה ב"כ המשיבה כי בעקבות ראיון שנערך לעד, מבקשת המשיבה לבצע השלמת חקירה במשטרה שבמהלכה תיגבה הודעתו. ביום 15.1.12 נגבתה הודעתו של העד במשטרה וביום 16.1.12 קיבלה לידיה ההגנה את הודעתו החדשה.

המבקש טוען כי במסגרת השלמת החקירה מסר העד גרסה חדשה לחלוטין וזאת בחלוף חצי שנה מאז מסר את הודעותיו במשטרה והכל כאמור בעקבות ראיון שנערך לו במשרדי המשיבה טרם חקירתו הראשית בבית המשפט. נטען כי בזמנו סיפר העד כי במהלך המריבה שלו עם המבקש בהיותם באמצע הכביש ובמרחק של כ-7 מטרים אלכסונית מפתח הבית החל המבקש לירות לעבר אחיו ולעברו, כאשר היורה עומד בשער הבית, אך כעת הוא טוען שתוך כדי המריבה בינו ובין המבקש, המבקש הצליח להתחמק ממנו, רץ לכיוון הבית וחזר עם אקדח. נטען כי מדובר בגרסה חדשה לחלוטין ש"נולדה" לאחר חצי שנה, שאף הביאה את ב"כ המשיבה להורות על השלמת חקירה זמן רב אחרי שהחקירה בתיק הסתיימה.

המבקש טוען כי עד זה לא נשאל על ידי המשטרה שאלה כללית, אלא נשאל שאלות ממוקדות לצורך הבהרה, הנוגעות לליבת גרסתו אודות תיאור היורה וחזותו וכן לגבי יתכנות גרסתו מלפני חצי שנה והגיונה. נטען כי כל השאלות שהעד נשאל בהשלמת החקירה, למעט השאלה האחרונה (מדוע לא מסר גרסה זו כבר אז) הינן שאלות שניתן וצריך היה לשאול אותו כבר מלפני חצי שנה ואין בינן לבין השלמת חקירה דבר וחצי דבר.

לטענת המבקש, על פי הפסיקה חובה על התביעה לתעד את הפרטים הנוספים והמהותיים שמסר העד בראיונו ולהעבירם לסניגוריה. נטען כי במקרה שבמסגרת הראיון מסר העד מיוזמתו פרטים עובדתיים חדשים ומהותיים, התרשומת מראיון העד תיחשב כחומר חקירה והתביעה מחוייבת לתעדה ולהביאה לידיעת ההגנה.

המשיבה טוענת כי טענת ההגנה לפיה העד נסים איסקוב מסר גרסה חדשה לחלוטין אינה נכונה. נטען כי מעד זה נגבתה הודעה ראשונה ביום 9.5.11 בבית החולים וכבר בהודעה זו העד מסר כי יש שני אחים תאומים, אחד יותר שחום והשני יותר ג'ינג'י וכי היורה הוא היותר ג'ינג'י. בראיון בפרקליטות הוא הבהיר כי הכוונה בכינוי ג'ינג'י היא לאח הבהיר יותר. לעד זה נערך מסדר זיהוי תמונות בבית החולים ביום 11.5.11 ונגבתה ממנו הודעה על כך. העד זיהה את המבקש כמי שירה ובהודעה הסביר כי הוא מזהה אותו "ב 100%". לאחר שהעד שוחרר מבית החולים נגבתה עדות נוספת וכן נערך עמו שחזור בו הצביע על המקומות והדגים את השתלשלות הארועים באותו יום. בשחזור הוא ציין את האדם שעמו הוא רב בשם "יוסי". בראיון ההכנה העד חזר על השתלשלות האירועים כפי שציין בחקירות ותיאר את האדם שעמו רב בשם יוסי. לשאלת התובעת האם ידע את השמות הסביר כי עם שחרורו מבית החולים נמסרו לו שמות האחים והוא ידע אותם רק אז ולא בעת מסדר הזיהוי. כמו כן, העד הוסיף שאותו אדם שרב עמו עזב אותו בשלב מסוים, נכנס לבית וכשיצא עמד במדרכה וירה. נקודה זו היא תוספת המבהירה את עדותו והתביעה ראתה את הפרט כמהותי ועל כן פעלה להעבירו להגנה. התביעה בחרה שהמידע הנוסף לא יימסר בדרך של מסירת תרשומת להגנה, כי אם בדרך של גביית הודעה מסודרת מהעד על ידי היחידה החוקרת. ההודעה נגבתה וכבר למחרת בבוקר הועברה לידי ההגנה.

המשיבה טוענת כי הפסיקה מתייחסת להעברת המידע שנמסר בראיונות וזה כבר נמצא ברשות ההגנה. נטען כי המידע הנוסף נמסר לידי ההגנה והוא מופיע בהודעה שנגבתה מן העד. אין בתרשומות הפנימיות מידע נוסף שלא מצוי בידי ההגנה ולכן אין מקום להעביר מכתב השלמות ותרשומת דברי עד, שהינם תרשומת פנימית של עבודת הפרקליטות והמשטרה. נטען כי מאחר שהמידע מצוי כבר בידי ההגנה, החשיבות המעשית שתהא למסירת התרשומת היא נמוכה, בעוד שהפגיעה שתגרם לתפקודה התקין של התביעה תהא פגיעה רחבה שאך חורגת מגבולות תיק זה.

באשר לרישום הפלילי של העדים טוענת המשיבה כי רק לשניים מהעדים יש רישום פלילי ומבין השניים אחד מהם נחקר והשיב על השאלה בחיוב ולכן הרישום אינו רלוונטי.

דיון ומסקנות:

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת החומר שהועבר לעיוני החלטתי לקבל את הבקשה באופן חלקי. אפרט להלן.

כידוע, זכותו הבסיסית של נאשם לעיון בחומר החקירה הקשור לאישומים המיוחסים לו הינה זכות הנגזרת מזכותו של הנאשם לחירות ולהגנה ראויה במשפטו, אשר קמה לו עם הגשת כתב אישום נגדו. ראו:

בש"פ 5221/08 עלי מוחמד נ' מדינת ישראל, לא פורסם (1.9.08);

ע"פ 1152/91 סיקסיק נ' מדינת ישראל, פ"ד מ"ו(5) 8 (1992);

ע"פ 179/79 מדינת ישראל נ' גברון, פ"ד ל"ד(2) 688 (1980);